ליווי מתמודדים עם סרטן

ליווי מתמודדים עם סרטן באמצעות יוגה בהסתמך על מודל הקושות

ועקרונות הויג'נאנה / חן רוזנר אור-בך

תקציר

התמודדות עם מחלה מסכנת חיים מזמנת התמודדויות עם אתגרים הנוגעים לכל רבדי קיומנו. היוגה מציעה מערכת נרחבת של תפיסות וכלים התומכים בבריאות. אחד המודלים שמאפשר זווית התבוננות שונה ורחבה יותר על בריאות הוא מודל הקֹושֹות. מודל זה מציע פריזמה הנופצת את ההוויה לחמישה רבדים: פיסי, אנרגטי, מנטלי, תבוני ורובד האושר. בהתייחס לרבדים הללו נבחן את האתגרים של מתמודדי סרטן ונציע שיטות תומכות המבוססות על האימון הויג'נאני ועקרונותיו. נפרוש ונמפה את מערכת האתגרים, העקרונות והרבדים תוך התייחסות לשלבים השונים של ההתמודדות. מהתנסותי האישית כמחלימה מסרטן וכתומכת במתמודדים, שיטת עבודה זו מאפשרת לבנות מערכת יחסים חדשה עם הגוף, הנשימה והתודעה, ועשויה להקל ולהציע נחמה בזמנים מאתגרים אלו.

מבוא

הערכות שמרניות מצביעות על כך שאחד מכל שלושה אנשים יאובחן כחולה סרטן לאורך חייו (1). הגורם הרווח ביותר לחולי הוא אקראי: אינו קשור באורחות חיים או גורמים מדידים בהם ניתן לשלוט (2). סרטן הינה מחלה מסכנת חיים ועל כן במקרים רבים מביאה לזעזוע עמוק בתפיסת העולם ובאורח החיים של המתמודדים עימה. המערכת הרפואית מציעה פתרונות שונים לטיפול במחלה, אך במרבית המקרים הפתרונות הללו מתייחסים רק לרובד הגופני ומתעלמים מהרבדים הנוספים

שמרכיבים את מכלול ההוויה ומשפיעים על ההתמודדות. היוגה מציעה זווית הסתכלות אחרת, רחבה יותר על בריאות.

אחד המודלים שמציעה היוגה הוא מודל חמשת הרבדים: kosha-Pancha. מודל זה מופיע בטאיטיריה אופנישאד – טקסט עתיק בן 700,2 שנים. המודל מתייחס לחמישה רבדים שחובקים את ההוויה:

1. kosha Annamaya – הרובד הפיסי, או בתרגום מדויק רובד האוכל. רובד זה מורכב ממערכות הגוף השונות: שלד, שריר, רקמות חיבור.

2. kosha Pranamaya – הרובד האנרגטי, התהליכים הביולוגיים שיוצרים את החיות

והחיוניות שלנו.

3. kosha Manomaya – הרובד המנטלי, מורכב מדפוסי החשיבה, התפיסה והאמונות שלנו בנוגע לעולם ולעצמנו.

4. kosha Vijnanamaya – התבונה הפנימית שלנו, היכולת להבין ולהבחין בהוויה הפנימית שלנו.

5. kosha Anandamaya – מעטה האושר והנועם, המאפשר לנו לחוש חיבור ואחדות.

הרבדים הללו נמצאים בזיקה זה לזה ומשפיעים זה על זה. הם יכולים להיות בדרגות שונות של חוסן או בריאות, בסופו של דבר כל אחד מהרבדים ההלו משפיע על בריאותנו הכוללת.

כיצד מתרגמים את מודל הקושות לשיטת עבודה עם תלמידים המתמודדים עם מחלה אונקולוגית? ניתן להתייחס למודל כאל מפת דרכים. ההבנה כי בריאותנו היא מכלול, וכי ניתן לטפח כל רובד באופן מובחן באמצעות כלים ייעודיים, מארגנת את מרחב הפעולה הן שלנו כתומכים והן של המתמודדים. העקרונות של האימון הויג'נאני נשזרים אל תוך העבודה עם מודל הקושות. שילוב העקרונות מתקיים

בכל אחד מהרבדים: זו מערכת מקושרת וחיה בה כל שכבה מזינה את השכבות האחרות ולכן כל עיקרון שבא לידי ביטוי מהדהד להוויה כולה. על כן ההצגה של העקרונות כקשורים ברובד כזה או אחר נעשית כאן בעיקר מטעמים מתודולוגיים ומפאת קוצר היריעה.

יישום עקרונות הויג'נאנה באימון למתמודדים עם סרטן

הרפיית הגוף ↔ הרובד הפיזי (kosha Annamaya): הרפיית הגוף הינה העיקרון הראשון, בסיס התרגול. ההרפיה היא שלב הכרחי בדרך לריפוי. היא אולי הקלה ביותר להבנה אך קשה ליישום. התמודדות עם סרטן מזמנת באופן טבעי עלייה בחרדה ובקונפליקט מול הגוף. התחושה כי הגוף שלי "תא מתאי" מרד כנגדי, עלולה לגרום לכעס, תסכול, אכזבה ודכדוך אל מול גופנו – עצמנו. הביטוי הגופני של קונפליקט זה הוא מתח רב שנאגר בגוף. האפשרות להתפייס עם הגוף ולטפח חמלה

מחייבת שיכוך של המתח הפנימי. על כן היכולת להרפות את הגוף, להסיר את ההתנגדות, ולשכון עם הדברים כפי שהם, היא השלב הראשון בדרך להקשבה ופיוס עם הגוף. הרפיית הגוף מתקיימת ברובד של ה-kosha Annamaya, אך מובן כי ללא תהליך נפשי תומך היא תהיה בלתי מושגת. הקושי בהרפיית הגוף בא לידי ביטוי לא רק על מזרן היוגה, אלא גם בחיים. התמודדות עם סרטן היא מצב שיוצר דומיננטיות של מערכת העצבים הסימפתטית )מערכת המאפשרת התמודדות עם אתגרים

חיצוניים, הערכות למצבי איום, הגברת קצב לב ונשימה(. המתח גורם לגוף להיות דרוך וחסר שקט. אימון בהרפיה יאפשר להפעיל את המערכת הפרא-סימפתטית הקשורה במנוחה, עיכול, פעילות חיסונית ותהליכי ("house keeping") ומווסתת את פעילותה של המערכת הסימפתטית. ישנו קשר דו כיווני בין הרפיית הגוף והמערכת הפרא-סימפתטית: הרפיה מביאה לעלייה בפעילותה ומנגד פעילות המערכת הפרא-סימפתטית מסייעת להרפיית הגוף במעגל המזין את עצמו. על כן בעבודה

עם מתמודד אונקולוגי נאפשר את התנאים להיווצרות הרפיה. בכדי לתמוך בכך ניתן להשתמש בעזרים חיצוניים: בולסטר תחת הרגליים, הנחת משקל על הגוף בכדי לתמוך בתהליך היווצרות ההרפיה, כרית הרפיה לעיניים, מוסיקה אחריה יכולה לעקוב התודעה ועוד. היבט נוסף בו ניתן לראות את הקושי בהרפיית הגוף הוא שיבוש דפוסי שינה. חלק מתפקידנו כמורים הוא לאפשר ללמידה המתרחשת בשיעור לחלחל להרגלי החיים. על כן מומלץ להתייחס להיבט השינה בעבודה עם מתמודדים. במידת הצורך ניתן להפנות את המתאמנים לכלים נוספים: כגון יישום כללים המעודדים

שינה )'היגיינת שינה'(. ההתייחסות להיבט זה היא חשובה מאחר והשינה חשובה למגוון תהליכי ריפוי המתחוללים בגוף.

השקטת התודעה ↔ הרובד המנטלי (kosha Manomaya): אבחון במחלת סרטן הוא בשורה קשה, שמעוררת את התסריטאי הפנימי לייצר מגוון תסריטי אימה. החל ממחשבות הנוגעות למוות, דרך דאגה לאהובים, חשש מהטיפולים הקשים, בהלה מפני אפשרות להחמרת המחלה וכאב, שקיעה ברחמים עצמיים, תנועה מטלטלת בין תקווה וייאוש, הכחשה, תחושת דיסוציאציה, מחשבות טורדניות (רומינטיביות) ועוד. המשותף לכל התסריטים הללו הוא ניתוק מהכאן והעכשיו בהפלגה במחשבות לעבר עתיד לא ידוע. בהתאם לסוטרה 33.2" :כשהחשיבה פגומה יש להדפה על ידי טיפוח ההיפך" (3). ועל כן כדי להתמודד עם תסריטים אלו נכוון להתבססות ברגע ההווה. הפניית קשב לערוצי החישה (לדוגמה: מגע כפות הרגליים בקרקע), תשומת לב לנשימה ולאופן בו היא מהדהדת בגוף, מנח הגוף בתנוחה: כל אלו כלים להתבססות בהווה, בהוויה.

כוונה ↔ רובד התבונה הפנימית (kosha Vijnanamaya) : התמודדות עם סרטן מחייבת לקבל החלטות הרות גורל בנוגע לנתיב הטיפולי. אומנם לעיתים נדמה כי הנתיב מוכתב וידוע על ידי פרוטוקולים רפואיים, אך בסופו של דבר כל אדם צריך למצוא את דרכו, ואת השותפים שיועילו לריפוי שלו. אחד הגורמים שנמצאו באופן מובהק כתומכים בתהליך הריפוי הוא יכולתו של המטופל לנהל בשותפות עם הרופא המטפל את התיק הרפואי שלו. היכולת לנתב את הספינה בתוך הסערה קשורה

בחיבור פנימה לקול אישי מנחה. יהיו שיקראו לקול הזה אינטואיציה. בחוויה שלי הקול הזה הוא ביטוי של בריאות הויג'נאנמיה קושה. קושה זו הינה הרובד החמקמק ביותר הן מבחינת היכולת להסביר אותו והן מבחינת היכולת לטפח אותו. "כוונה" הוא עקרון המאפשר לגשת לעבודה על רובד זה. הידיעה הפנימית, התבהרות קול ה'עצמי', היא התרחשות שלא ניתן לאלץ אותה, אך ניתן לכוון את התודעה לעבר החיפוש אחר הקול הפנימי. עידון יכולת החישה באמצעות תשומת לב להיבטים

הולכים ומתעדנים של האימון חורשת ומזינה את הקרקע עליה תצמח אותה ידיעה פנימית. תפקידו של המורה בתהליך זה אינו להביא את התלמיד אל היעד, אלא לעזור ליצור את התנאים המתאימים – את הכיוון וההכוונה לידיעה עצמית. בדומה לכיוון כלי נגינה, התנאי הבסיסי להתהוותה של הנעימה הוא היכולת של הכלי לייצר טונים מדויקים.

השתרשות↔הרובד המנטלי (kosha Manomaya) : חוויה שכיחה בזמן הטיפולים היא "תלישות" אשר ביטויה מגוונים: קושי בשמירה על ריכוז ("chemo brain"), אובדן ביטחון בשל שינויים במראה החיצוני, שינויים בתחושה הפנימית בדימוי העצמי, ועוד. אימון בהשתרשות נותן מענה לתחושות הללו. מאחר ובאימון החיצוני בא במגע עם הפנימי, התהודה של השתרשות ויציבות בגוף מייצבת וממקדת את התודעה. התבססות במקום המפגש בין הפנים והחוץ, בין האני והאחר יוצר את העוגן. האימון במסירת המשקל לעבר נקודה זו מלמד אותנו לסמוך על העולם שיספוג את המשקל ויהדהד לתוכנו את ה"כוח הנגדי" שמאפשר לנו לצמוח ולהתרווח. ההתנסות הפיסית בתחושה זו היא המצע עליו יכולה להתקיים ההתנסות הנפשית. איתור נקודות המשען הנפשיות שלנו והיכולת למסור את עצמינו לתמיכתן ולהדהד בחזרה את התמיכה הנחוצה הן יקרות ערך עבור המתמודד עם סרטן. ישנם יחסים מורכבים בין הרצון לשמור על עצמאות ולשאת את המצב בגבורה ובין ההסכמה לשתף, לחלוק ולהיתמך. האימון בהשתרשות: פיזור המשקל, היכולת לחוש בהד החוזר ולבדוק כיצד ניתן לכוון את התנוחה כך שיהיה פיזור מיטבי של העומס, לא נשאר רק בגוף. ניתן להזמין את המתאמן לבחון כיצד יכול להשתמש בעקרון זה מחוץ למזרן, לבדוק מהם מקורות התמיכה שלו, כמה משקל הוא

מעוניין למסור לתוכם וכיצד הוא יכול להשתמש בהד החוזר, בתמיכה, כדי להיטיב את מצבו. עם העמקת האימון ניתן לכוון את המתמודד לחוש ב- Purusha, המאפשרת מגע עם נוכחות יציבה ונצחית.

חיבור ↔ רובד האושר (kosha Anandamaya) : היכולת לחוות אננדה (Ananda) קשורה באופן מובנה ליכולת לחוות חיבור. חיבור פנימה לתוך עצמי, וחיבור לאנשים הקרובים שמעצימים בנו את תחושת האהבה. התמודדות עם סרטן היא חוויה מאוד בודדה ומבודדת. לרוב הכאבים, הפחדים, המצוקה והבושה (הרבה מתמודדים מתביישים במחלתם!) מעצימים את תחושת הבדידות. במקום הזה למורה היוגה יש אפשרות לעבוד בשני מישורים: האחד דרך האימון, לכוון את תשומת הלב

לחיבור והתמיכה של האדמה, לחיבור שנוצר בין הנשימה והתנועה, לחיבור בין התודעה והגוף. המישור השני הוא באמצעות הקשר המיוחד הנרקם בין המורה והמתאמן. האימון יכול להיות מרחב בטוח בו המתאמן יכול לפרוק חלק מהחוויות הקשות עמן הוא מתמודד. במצבים כאלו תפקידו של המורה הוא להכיל באופן תומך את החוויה. להקשיב מתוך מקום של אהבה, קבלה וחמלה, ולנסות שלא לרחם או "לפתור" את המצוקות. להדגיש את הכוחות של המתמודד, למצוא דוגמאות בהן

המתמודד בחר להיטיב עם עצמו )לדוגמה – המתאמן דבק באימון על אף הקושי( ולהציע אפשרויות נוספות באופן המייצר למתמודד אפשרויות בחירה ושומר על האוטונומיה שלו.

נשימה ↔ הרובד האנרגטי (kosha Pranamaya) : דיווח שכיח בקרב מתמודדים עם סרטן הוא קושי לנשום, לא בהכרח בגלל הקושי הפיסי, אלא לפעמים כתוצאה מהמתח הנפשי. התמודדות עם סרטן יוצרת בגוף מצב סימפתטי כרוני, שבין היתר מתבטא בנשימה שטחית. מעניין שאחד המאפיינים של סרטן הוא פגיעה במנגנון האנרגיה ברמה התאית. ישנם שינויים מטאבוליים אופייניים שיכולים לשבש את התנהגות התא ולגרום לו להתנהג כתא סרטני, אפילו אם אין פגיעה בדי.אנ.איי (3). האפשרות להתערב באופן שיטתי בתיעול האנרגיה בגוף באמצעות פרניימה, יכולה לשנות באופן דרמטי את התחושה הפנימית של האנרגיה. היכרות עם מרחבי הנשימה, דמיון מודרך המלמד לחוש את אדוות הנשימה בגוף, משיבים למתמודד את תחושת האנרגיה ומציידים אותו בכלים לנתב אותה. הכרות עם דפוסי הנשימה ואיזון פראני הם כלים עוצמתיים. התבוננות בביטויי הפראנה השונים ותפקודיהם בגוף ובנפש ( פרנה (prana) – קבלה, אפנה (apana) – הוצאה, סמנה (samana)

– התמרה (עיכול), אודנה (udana) – ביטוי, ויאנה (vyana) – ויסות ) מאפשרת לזהות דפוסים לא אופטימליים ולהתמיר אותם דרך תרגול תודעתי ותרגול ואיוס. תרגול תשומת לב לנשימה הוא כלי שיכול לתמוך במתמודדים מחוץ למזרן בהתמודדות עם מצבי לחץ )לדוגמה בעת ביצוע בדיקה מלחיצה, הכנה לניתוח, קבלת טיפול כימי(. מומלץ להתאמן בדפוס נשימה המעורר את פעילות המערכת הפרא-סימפתטית: האטת הנשימה לקצב של שש או פחות נשימות בדקה, הצרת דרכי האוויר, הארכת הנשיפה. פיתוח מיומנות בסוג זה של נשימה מאפשר להיעזר בה כאשר נוצר צורך.

התארכות והתרחבות ↔רובד האושר (kosha Anandamaya): התארכות והתרחבות הן ביטוי של בריאות. צמיחה ותנועה החוצה, מתרחשות בהינתן התנאים המתאימים המבוססים על ידי העקרונות הקודמים. התרחבות והתארכות פועלות כנגד הכיווץ שמשרים הכאב והפחד. הרובד בו ההתארכות וההתרחבות הוא משמעותי ביותר הוא האננדה. כאשר הגוף מצליח להתגבר על המכשולים

ולהתרחב, נוצרת תחושה של חדווה ונועם. היכולת לפתוח את הכיווץ על ידי תנועה, נשימה ותשומת לב פורשת מרחב חדש ומדגימה את התבונה והמסוגלות של הגוף. רגעים כאלה ראוי להדגיש ולוודא כי המתאמן נותן עליהם את הדעת. אלו רגעים הדומים למטבעות זהב שניתן לאחסן בלב ולשלוף מאוחר יותר כאשר עולה קושי מול הדרך או הגוף. המגע ברגע בו קיימת התארכות וההתרחבות מאפשר גם מגע עם חוויה עמוקה יותר של אחדות: כאשר גופנו או נשימתנו מתרחבים מעבר

לגבולותיהם המוכרים החוץ הופך לפנים והפנים לחוץ, והגבולות מתמוססים. זהו שער לחוויה של אחדות, החוויה שלהבנתי שוכנת בליבה של האננדמיה קושה.

סיכום

ההצעה לעבוד עם הקושות והעקרונות יכולה לעזור לנו לארגן את התכנים שאנו מביאים לתוך האימון. כמתרגלי ויג'נאנה העקרונות הללו נמזגים לאימון שלנו. בעבודה עם מתמודדים ניתן לעבוד עליהם באופן מרומז בתוך האימון או מפורש. בשל האינטנסיביות של תהליך ההתמודדות כדאי לעתים להתייחס לעקרונות הללו במפורש בכדי לקצר תהליכים ולכוון את המתמודד להבין את עומקו של האימון והכלים שהוא מעניק להתמודדות. בסופו של דבר המשאבים העומדים לרשות המתמודד יכולים להתרחב משמעותית מתוך הבנת העקרונות והאופן בו הם פועלים ברבדי ההוויה השונים.

References

[1] J. Ferlay , I. Soerjomataram, R. Dikshit, S. Eser, C. Mathers, M. Rebelo, D..  M. Parkin, D. Forman and.  B. Freddie, "Cancer incidence and mortality worldwide: Sources, methods and major patterns in GLOBOCAN 2012," International Journal of Cancer, vol. 136, p. E359–E386 , 2014.

[2] C. Tomasetti, L. Li and B. Vogelstein, "Stem cell divisions, somatic mutations, cancer etiology, and cancer prevention," Science, vol. 355, no. 6331, pp. 1330-1334, 2017.

(3). 1994, אור עם :ישראל, גופטה-יוגה סוטרה של פטנגלי בתרגומה של אורית סן, פטנגלי

[4] T..  N. Seyfried, R. E. Flores,.  A. M. Poff and D. P. D’Agostino, "Cancer as a metabolic disease: implications for novel therapeutics," Carcinogenesis, vol. 35, no. 3, p. 515–527, 2014.