תחילה יש להרפות את הגוף. לשאוף, ועם הנשיפה לחשוב על שחרור הגוף ממתח, לנשוף, ועם הנשיפה הבאה לסרוק את הגוף. בכל מקום שיש כיווץ או מתח להרפות. התודעה מתבוננת בגוף במבט תומך, מבט הורי. עם הזמן אפשר לראות את האזורים המתוחים מתרחבים ומשתחררים. אם מתגלים מקומות של חולשה, יש לנשום לתוכם באומץ, לתת הם כוח. כך הגוף רך ויציב.
כאשר אנו עולים על המזרן, אנו מתנתקים מן המחויבות הרגילה להגיב לעולם. העיניים מביטות פנימה
וקולטות את מצב הרוח, את מצב התודעה. בין שאנו מרוכזים, מפוזרים או עצבניים, בין שאנו שמחים, עצובים או כעוסים, בין שאנו מפוחדים, מותשים או מלאי כוח ויצירה, העיניים מוצבות בחלק האחורי של הראש, ואנו מביטים בעצמנו ובאימון מתוך מרחב שקט. בכל שאיפה העיניים שוקעות לאחור, בכל נשיפה העצמת הריכוז.
ממקום זה התודעה מפנה את מבטה לעבר האימון, הגוף מכוון עצמו לעברו, הלב חובק את האימון בכל עוצמתו. על ידי הדמיית עצמנו יושבים, נושמים, נכנסים לתנוחה, על ידי ראייה לנגד עינינו מישהו מנוסה מאיתנו מבצע את האימון,על ידי התמסרות לכיוון הזה ללא כל תמונה.
בכל נשימה והפניית מבט כוונה.
התודעה ניצבת במקום שבו הגוף במגע עם האדמה. יש לתת למשקל של הגוף ליפול לתוך מקום זה, למשל כפות הרגליים, כאילו כפות הרגליים שוקעות מטה אל תוך האדמה. ושם לחוש את המגע ואת העוצמה המופנית מטה חוזרת מעלה. כמו שורשים של עץ המסתעפים בתוך האדמה, ככל שיתפשטו ויעמיקו כך יתארך ויתרחב העץ שמעל האדמה.
ככל שההשתרשות מתבססת, הגוף קל, רך ונע ללא מאמץ.
המודעות היא לשני כיוונים מנוגדים המחוברים יחדיו. הרוצה לעלות, עליו ראשית לרדת, הרוצה לנוע קדימה, עליו להתבסס באחור, המתכוון לשמאל, יתבסס ראשית בימין, בכל תנוחה האיבר הרחוק ביותר מן האדמה מחובר לאיבר שמשתרש בה.
הגוף כמו שרשרת טבעות שנעה בחלל, שבה שום טבעת אינה נוגעת בחברתה. ככל שייחודו של כל חלק בהיר, ככל שהחיבור ביניהם מבוסס, הגוף בכל מצב – יחידה אחת.
השאיפה – התכנסות פנימה, הנשיפה – חיבור לעולם, השאיפה – קבלת העולם, הנשיפה נתינת עצמנו לחלל. בזמן השאיפה הגוף מתארך ומתרחב, בזמן הנשיפה הוא מתייצב בחיבור ובהשתרשות.
לעיתים הנשימה נינוחה ויציבה, לעיתים עמוקה וארוכה.
לעיתים הנשיפה ארוכה מן השאיפה, לעיתים קצרה והחלטית.
לעיתים ברקע בלבד, לעיתים נותנת את הטון ומניעה. הנשימה תמיד נוכחת.
עם ההשתרשות בנשיפה, השאיפה יוצרת התארכות והתרחבות. או אולי ההתרחבות שנוצרת מתוך השתרשות וחיבור מאפשרת שאיפה? כאשר יש התרחבות והתארכות, טבעת אינה נוגעת בחברתה בגוף דמוי שרשרת, רכבת מטבעות, נעה בחלל. אז אין קריסה במפרקים, אין מאמץ יתר של השרירים, השלד מגן על עטיפותיו. העטיפות יוצרות מרווח בשלד.
הגוף נע מאוורר, משוחרר ומחובר כאחד.
